שכנות – אחמד כנעאן ומשה קסירר
אוצרת- שושי נורמן

30/01/2015-22/11/2014

שכנות זו מילה המחייבת קרבה אבל לאו דווקא קשר. שכנים בהכרח מושפעים זה מנוכחות זה אבל יכולים לבחור אם ועד כמה להיות מעורבים אחד בחיי השני.
המגורים המשותפים של יהודים וערבים בגליל הם עובדה קיימת אולם איך מקיימים אותם הלכה למעשה זו בחירה אינדיבידואלית של כל אחד ואחת.
אחד הפחדים המשמעותיים בקרבה לאחר הוא טשטוש וויתור על הזהות העצמית. התערוכה "שכנות" מציגה שיתוף פעולה בין אחמד כנעאן מתמרה ומשה קסירר מיודפת, שני אמנים, בני אותו דור המדברים בשפה אמנותית דומה אולם קסירר וכנעאן בעלי זהות מובהקת ושונה. שני האמנים מושפעים מן העבר, מן המסורת ומן התרבות עליה גדלו והשפעות אלה נכרות באמנותם.

צפו בסרטון על התערוכה:

התערוכה מעודדת התבוננות ודיאלוג, מעלה שאלות ומעל הכל מבקשת לבטל את הפחד שבקרבה. התערוכה מוכיחה שקיום משותף המחפש נקודות השקה ותחומי עניין מקבילים מאפשר לכל אחד לשמור על זהותו אך גם להיות נשכר מנוכחותו של האחר.
אחמד כנעאן מחובר דרך שם משפחתו להיסטוריה העתיקה של הארץ ומשייך את עצמו לכנענים שהתגוררו במרחב בתקופת המקרא. אחת הדמויות שחוזרות על עצמן בעבודתו של כנעאן היא דמותו של צלאח א-דין שאיחד את האומה הערבית והצליח להדוף את הצלבנים. כנעאן משתמש בדמותו של צלאח א-דין בעבודותיו ככמיהה לעבר ולעולם מוסלמי שיש בו גורם מאחד לעומת הווה מסוכסך ומפוצל. אחמד הוא אמן פלסטיני בן הארץ הזו המתייחס בעבודתו גם להיסטוריה הקרובה, הוא נותן ייצוג לדמות הפליט ועל ידי כך מתחבר לטראומה המשפחתית והלאומית של המלחמה, שבה נפוצה חלק מהמשפחה למדינות השכנות וחלק מנכסי המשפחה המורחבת הולאמו במהלך קום מדינת ישראל.
משה קסירר מקיים דיאלוג עם דמות הישראלי השורשי, העברי, דור מקימי הארץ המתחדשת החובשים כובע טמבל כחול. קסירר מתייחס לכובע טמבל כסמל לישראליות שאבדה ואתה אבדו האידאלים הנשגבים ואהבת המולדת. ליצירתו של קסירר שני עוגנים עיקריים, אחד נעוץ בעבר הרחוק ושואב השראה מסיפורי התנ"ך ושני אחוז בחיי ההווה בגליל. נקודת המבט הרעננה והמקורית היוצרת את הקשר והגישור בין שתי התקופות היא מה שהופכת את היצירה של קסירר לעכשווית. כך לדוגמא קיימת הדואליות בתיאור עצי הזית הנזכרים כאחד משבעת המינים וגם מתקיימים היום בנוף הגלילי כמו גם הסלם שנועד לעבודה ומתכתב עם הסלם מחלום יעקב ונטען באלמנטים רוחניים. משה גם מנכיח את זיכרון השואה בציירו מדי שנה שש כלניות בתפאורה משתנה.
כנעאן וקסירר מציירים את הנוף הארצי והאנושי הקיים סביבם, לשניהם ביקורת סמויה וגלויה כלפי החברה שהם חיים בה ושניהם מסתכלים בכמיהה אל העבר שבו החיים התנהלו ביתר פשטות מצד אחד ומצד שני ברוח של אידיאליזם.
חזור לרשימה